פסק-דין בתיק ת"א 33011-08

מהות התובענה ורקע עובדתי

עניינינו בתביעת שיפוי שהגישה התובעת, קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית" ו/או "התובעת"), בהתאם לסעיף 9 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

ביום 28.2.2006, אוטובוס זעיר פרטי, הנהוג על-ידי הנתבע 1 היה מעורב בתאונה בה נפגעה הולכת רגל, אשר נגרמו לה נזקי גוף.

במועד זה, היה הרכב רשום במשרד הרישוי על-שם הנתבע 3.

נטען כי הנתבע 3 מכר את הרכב לנתבע 2 וכי האחרון התיר את השימוש לנתבע 1.

קרנית מציינת כי במועד האירוע, לא היה לרכב כיסוי ביטוחי תקף, ולפיכך הנפגעת פוצתה על-ידה.

נגד הנתבעים 1 ו- 2 ניתן פסק-דין (ר' פסק-דין מיום 5.2.09), וכעת נותרה להכרעה מעורבותו של הנתבע 3 (להלן: "הנתבע") וזיקתו לרכב המעורב.

עיקרי טענות הצדדים

עיקרי טענות התובעת

1. התובעת מציינת כי אין חולק על כך שהרכב רשום במשרד הרישוי על-שם הנתבע וכך גם עולה מטענות הנתבע עצמו. התובעת מפנה אל טענת הנתבע לפיה למרות שמכר את הרכב עובר לאירוע, הרי שלנוכח היותו של עיקול שהיה מוטל על הרכב, לא הועברה הבעלות במשרד הרישוי.
2. התובעת טוענת כי רישום במשרד הרישוי מהווה ראיה לכאורה על בעלות ברכב ועל הטוען נגד הרישום להביא ראיות משמעותיות להוכחת הסתירה שבין עמדתו לבין הרישום.
3. במקרה דנן, הנתבע נסמך על תצהירו ועל תצהירו של הנתבע 2 וברי כי אין בראיות אלה, ללא צירוף אסמכתא חיצונית וללא ראיה על ביצוע התשלום עבור רכישת הרכב, כדי להרים את הנטל הכבד הרובץ לפתחו של המעוניין לסתור את הראיה העולה מרישום במשרד הרישוי.
4. בנסיבות שלעיל, יש לדחות את הטענה לפיה הרכב נמכר.
5. התובעת מציינת כי הנתבעים 2 ו- 3 טוענים בתצהירם כי הנתבע מכר את הרכב לנתבע 2 וכי הבעלות לא הועברה על שם האחרון, שכן שמו של הנתבע טרם עודכן במשרד הרישוי מסיבות טכניות. בכתב ההגנה ובתצהיר התשובות לשאלון מצוין כי הבעלות הטכנית לא עברה בשל עיקול שהיה מוטל על הרכב. התובעת גורסת כי הנתבע לא הזכיר את העיקול, מכיוון שעיקול מונע דיספוזיציות ברכב ובעיקר מונע העברת בעלות, ולפיכך נזהר מהזכרת המילה "עיקול" בתצהירי העדות שהוגשו.
6. הנתבע לא הציג כל ראיה באשר לנסיבות עריכת ההסכם, תוכנו, התמורה, כיצד שולמה והאם הועברה החזקה ברכב. התובעת הוסיפה כי במועד האירוע הרכב לא היה בחזקת המוכר (הנתבע) ולא בחזקת הקונה (הנתבע 2), כך שאף הוראות חוק המכר לפיה הבעלות עוברת לקונה במועד העברת החזקה, אינה יכולה להתקיים בנסיבות אירוע זה.
7. הנתבע נמנע מלהעיד את הנתבע 1, כך שלא ידוע מי מסר לו את הרכב לנהיגה.
8. התובעת טוענת כי לעת האירוע, היה הרכב מעוקל, ולפיכך ממילא היה הנתבע בעל הרכב במועד האירוע. התובעת מוסיפה כי לא ניתן למכור רכב, אשר הוטל עליו עיקול ומפנה לפסיקה לפיה מטרת העיקול הינה לעכב כל דיספוזיציה בנכס.
9. מכירת נכס מעוקל מהווה עבירה פלילית, כדוגמת הכשלת עיקול, כך שממילא ימנע בית המשפט לאשר פעולה כזו וליתן לה תוקף.
10. הנתבע נמנע מזימון עדים רלבנטיים לגרסתו ופעולה זו עומדת לו לרועץ.